בע"מ נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.העותרת ("החברה") מחזיקה ומפעילה מפעל לייצור פלדה ("המפעל") במגרש בבאר טוביה הידוע כחלקה 17 בגוש 2775 ("המגרש").

המגרש הינו צמוד דופן (בצידו הדרומי) למגרש הידוע כחלקה 24 בגוש 2775 ("המגרש הנוסף").

בעתירה זו, עותרת החברה לצו המכוון נגד מינהל מקרקעי ישראל ("המשיב", ממ"י) ולפיו על ממ"י "...להתקשר עם העותרת בעסקה להקצאת חלק מהמגרש הנוסף (בשטח של 11 דונם) בפטור ממכרז – להרחבת מפעל העותרת".

תמצית טיעוניה של העותרת הינה כדלהלן.

המפעל וזכויות החכירה במגרש נרכשו על ידה בגדרו של הסכם מכר שאושר על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (במרץ 1995) בגדרם של הליכי הפירוק שהתנהלו בפניו בעניין חברת שירם תעשיות פלדה בע"מ (בפירוק). על פי הטענה, נרכשו הזכויות במפעל ובמגרש במצבם AS IS – ואלה כללו גם חלק ניכר מ"המגרש הנוסף".

לאחר שהחלה העותרת בהליכי רישום זכויות החכירה במגרש על שמה התברר לה, להפתעתה, כנטען בעתירה, כי לטענת ממ"י, החברה שבפירוק ועתה העותרת, מחזיקים כפולשים בחלק ניכר מ"המגרש הנוסף" וכל עוד לא תוסר פלישה זו משטח ה"מגרש הנוסף" לא יאושר רישום זכויות החברה ב"מגרש" ע"ש העותרת.

העותרת החלה במגעים ממושכים עם ממ"י בהם ביקשה כי תאושר לה הקצאת אותו חלק מהמגרש הנוסף, ללא מכרז, לצורך הרחבת המפעל.

ממ"י לא נעתר לבקשה והתמיד בדרישתו כי על העותרת לפנות בראשונה את שטח המגרש הנוסף המוחזק על ידה בפלישה ושלא כדין.

בפברואר 2009 הגיש ממ"י תביעה בסדר דין מקוצר נגד העותרת לפינויה וסילוק ידה משטח המגרש הנוסף.

כמו כן הודיע ממ"י לעותרת כי זכויות החכירה במגרש הנוסף ניתנו בשעתו ל"נטע אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" למטרת עיבוד חקלאי בע"מ (להלן – "נטע"), כי תקופת החכירה הסתיימה וכי "נטע" מסרבת שלא כדין להשיב שטח ה"מגרש הנוסף" לממ"י ובגין כך הגיש ממ"י תביעת פינוי נגד "נטע" לביהמ"ש השלום בבאר שבע.

לאור כל זאת הודיע ממ"י לעותרת, כי כל עוד לא תפנה היא את פלישתה שלח מהחלק המוחזק על ידה ב"מגרש הנוסף" וכל עוד "נטע" לא תשיב לממ"י את מלוא הזכויות באותו המגרש – לא ניתן כלל לבחון הליכי הקצאת חלק מהמגרש הנוסף לעותרת בפטור ממכרז לצורך הרחבת שטח המפעל.

העותרת טוענת כי התנהלותו זו של ממ"י אינה כדין.

זאת הואיל ורכישת הזכויות על ידה (בהליכי הפירוק) הייתה של מפעל החברה בפירוק והמקרקעין AS IS – לאמור, המגרש וחלק "המגרש הנוסף" נשוא עתירה זו.

עוד טוענת העותרת כי עוד במרץ 2008 הודיע משרד התעשייה והמסחר לממ"י כי "אין לנו התנגדות להקצאה המבוקשת, מגרש 123 בתב"ע 238/101/02/8 בגודל 11 דונם" (הלא הוא "המגרש הנוסף דנן").

העותרת טוענת כי התנהלות ממ"י כלפיה יצרה מצג מחייב לפיו נכון ממ"י להקצות לה את חלק המגרש הנוסף בפטור ממכרז וכי התקיימו בעניינה התנאים הקבועים בתקנה 25 לתקנות חובת המכרזים להקצאת השטח בפטור ממכרז.

לאור זאת טוענת העותרת כי התכחשות ממ"י למצג האמור ולזכויות העותרת הגלומות בו – נגועה בשיקולים פסולים כאלה ואחרים.

2.ממ"י בתגובתו המקדמית דוחה הטענות מכל וכל.

לטענתו מעולם לא נוצר מצג כלשהו מצידו מסוג המצגים להם טוענת העותרת. אדרבא, העותרת מחזיקה כפולשת שלא כדין בחלק המגרש הנוסף, נשוא העתירה ובגין כך תבע אותה בביהמ"ש לפינוי השטח.

זאת ועוד, "נטע" עומדת בסירובה להשיב המגרש הנוסף לממ"י לאחר שתמה תקופת החכירה שלה.